<h1>ארחות חיים הלכ' יום הכפורים סימן ט"ו</h1>
<h2>דף פב.</h2>
קטן בן ט' ובן עשר מחנכין אותו לשעות כיצד היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בג' בג' מאכילין אותו בד' לפי כח הבן מוסיפין לענותו בשעות. בן י"א בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים מדברי סופרים כדי לחנכו במצות. הגהה א"א גירסא זו לא מצאנו בספרינו שיהיו הזכר והנקבה אלא הכל לפי בריאות הזכר ולפי זמנו והנקבה לפי זמנה והלכה כרב הונא ורב נחמן דקיימי בחדא שטה ולא פליגי אהדדי אלא מר מיירי בתנוק ומר מיירי בתנוקת וב' ההשלמה כתב דליכא השלמה דרבנן שתי שנים קודם השלמ' תורה. ור' האיי גאון ז"ל והבה"ג והריא"ף ז"ל פסקו כר' יוחנן דאמר בן עשר ובן אחת עשרה אין מענין אותן אבל מחנכין אותן לשעות וכו' בת שתים עשרה ויום אחד ובן שלש עשרה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן גדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה אבל אם לא הביאו שתי שערות עדיין קטנים ואין משלימין אלא מדברי סופרים. קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו ביום הכפורים שלא יבא לידי סכנה. פי' אין מניחין אותו להתענות ואפילו לשעות. ובזה נכשלים הרבה בני אדם וראוי למחות בידם והר"ש ז"ל פירש אין מענין אותן אין חייבין להתענות ואין לשון מתענין מיושב עליו.
